רק עכשיו כשפתחתי את השקית המלאה בכלי התפירה, מחטים, חוטים צבעוניים, סיכות ביטחון, בדים, כפתורים ועוד אוצרות קטנים, רק עכשיו שאפתי אל ראותיי את הריח הנעים הזה שלך, המוכר, הנקי, הרך שליווה אותי כל השנים.
רק עכשיו נפתחו להם ברזי המים בעיניי והדמעות זרמו וזרמו להן ללא הפסקה.
ואז הבנתי שזהו - את כבר איננה!
עד עכשיו הדמעות בכלל לא היו על מותך. הם היו על החיים שהשארת כאן אחרייך, החיים של אופו שנשאר לבדו, בלעדייך.
ואת היית כל עולמו ואתם הייתם העולם האחד של השני כל החיים. תמיד ביחד, יד ביד.
עכשיו, כשאת נחה על משכבך אחרי שעברת לא מעט טלטלות כדי להגיע ולהיקבר בארץ הקודש כפי שתמיד ביקשת, עכשיו אני כותבת לך ויודעת שאת שומעת את הלב שלי מדבר אלייך דרך הכתיבה.
אשה כל כך אצילית, תמיד מטופחת, נקייה ומסודרת, כל כך פשוטה, נעימה וחייכנית.
תמיד הערצתי את היצירתיות המדהימה שבך.
כשהייתי קטנה, בחופש הגדול, תמיד ציירת לי ציורים מדהימים כאילו נלקחו מסרט של וולט דיסני, סרגת לי סוודרים וצעיפים משגעים ותפרת לי שמלות מתוקות כל כך.
מכונת התפירה שלך נמצאת אצלי כבר כמה שנים. העברת אותה אליי כשכבר הפסקת להשתמש בה. ואני קיבלתי אותה בשמחה רבה.
אני כל כך נהנית מהיצירה ויודעת ממי קיבלתי קמצוץ קטן של כישרון, ובטוחה שזה יעבור הלאה גם לסיני שלי.
אוניו'לה היקרה שלי, אחרי כל כך הרבה שנים בהן רצית לחזור לישראל, הגעת אל ארץ הקודש, למנוחה ולנחלה, קצת מאוחר ובכל זאת את עכשיו שם.
נוחי על משכבך בשלום סבתא שלי אהובה.
אני מבטיחה לשמור על אופו, אני יודעת שזה תמיד היה הכי חשוב לך בעולם.
אני אוהבת אותך בכל ליבי ולעולם אזכור אותך כאשה מדהימה, חזקה, חכמה וטובה, כל כך טובה.
את - סבתא שלי!
