שלג על עירי.

בררררררר... קפאו לי הביציות!

חזרנו עכשיו מסוף שבוע רגוע ומקפיא בשלג, בעיר שנקראת Big Bear בצפון קליפורניה.

יצאתי לחופשה מהעבודה ולא יכולתי לחיות בשלום עם המחשבה שאני לא אנצלה ושאתן לה ככה לחלוף מן העולם.

התכנון המקורי היה לטוס לקנקון במכסיקו. הוזמנו כרטיסי טיסה, הכל היה סגור ובמשך שבועיים שלמים לא הצלחתי להירגע כי משהו הטריד את מנוחתי בעניין הנסיעה הזו.

כל הזמן הגיעו אלי מיני 'סימני אזהרה' טיפשיים שהטרידו את שלוותי עד שבדקה התשעים החלטתי לרדת מהעניין ולהישאר בבית.

אחחח.... איזה טמטום!

יכולנו לשבת עכשיו, עמרי, אני והכרס בחוף מפנק בקאריביים, תחת צילו של עץ הקוקוס וללגום בנחת שייק פירות אקזוטי כשברקע מנגנים לי סרנדה חברי המריאצ'י נמוכי הקומה ושחומי העור.

מה אפשר עוד לבקש?!

בסופו של דבר, מצאנו את עצמנו קופאים מקור בשלג לבן צחור שסינוור לי בעיניים, עם שפתיים יבשות ואף אדום ומטפטף.

טוב די להתבכיין!

האמת היא שהיה דווקא כיף. חופשה קצת שונה מהחופשה שהייתי בוחרת באופן טבעי, כי אני חובבת שמש מושבעת ולא ממש אכפת לי שהיא לא עושה לי טוב לעור הפנים.

אחרי ההלם הראשוני החלטתי לשנות את הפוזה שלי לקצת יותר ידידותית, להוציא מהחופשה הזו את המקסימום ולהנות ממנה על אפי ועל חמתי (אחרי הכל זו הייתה הבחירה שלי, למי בדיוק אני באה בטענות? )

מרגע זה ואילך הכל זרם לו על מי מנוחות. נהניתי מכל שנייה, גם מהקור, גם מהרוח ואפילו מהבקתה שהזמנו לנו. הבקתה הזו הייתה משהו כמו 'בית בובות'. הכל קטנטן, נמוך ומיניאטורי. הכיור הגיע לי לברכיים, המקלחת בקושי הכילה אותי שלא לדבר על הכרס שלי. אבל מה, האח (קמין) היה ענק! כל כך ענק שהרגשתי שאני נמסה ויצאתי לשאוף אוויר פסגות כל 10 דקות לשלוש שניות של כפור.

אויש, אני עדיין מקטרת?... מתנצלת! זה פשוט בא לי בטבעיות.

אמממ.... ובכן, זו הבקתה שלנו. נכון שהיא ניראית קסומה וממש כמו באגדות?

ללא ספק המקום משרה אווירה אחרת. מן תחושה של ביקור בעיר ציורית בשוויצריה הקטנה.

הכל רגוע, שליו ופסטורלי. אפילו החנויות, בתי הקפה, האנשים שעוברים מולך ומברכים אותך בבוקר טוב מחוייך.

אז אמנם לקח לי קצת זמן להיכנס לאווירה אבל עשיתי זאת בסוף.

נכנסנו לבית קפה שאהבתי במיוחד, שנקרא copperQ .

פרט לעובדה שהקפה שלהם היה טעים, הם אופים במקום מיני מאפים ומחלקים טעימות ללקוחות. רק חבל שהיינו בעיצומו של חג הפסח - מה שמנע ממני לאכול את כל המטעמים האלו.

(מתי הפכתי לכזו צדקת? מתי?)

בית הקפה היה מעוצב כל כך נעים וכל כך לטעמי עד שהייתי חייבת לצלם את כל הפיצ'פקס הקטנים שהיו שם למכירה (דברים מדהימים אך יקרים בטירוף).

אין כמובן מה לומר על הנופים המדהימים ואפילו בתמונות אי אפשר להעביר את הגודל, העוצמה, האווירה, הרוח הקרירה ששורקת, רחש הגלים באגם...

ובעודי מתענגת על כל זה, חטפתי כדור שלג ישר לפרצוףףףףף...כי אם חשבתם שלא היה לי קר עד עכשיו - אז טעיתם!