מחשבות צבעוניות

השבלולית חוזרת מחופשת לידה קצרה (יחסית) מלאת מוטיבציה וכוונות ליצור, לכתוב ולשתף אתכם.

כוונות יש, אבל הבטחות אין, כי אני ממש לא אוהבת להבטיח וחלילה לא לעמוד במילה שלי.

מאז שסיני נכנסה לחיינו הימים קיבלו משמעות אחרת ועולמנו נצבע בצבע שונה.

המגע, הריחות, הצלילים, הצבעים הכל קיבל טאץ' של כדורוני צמר גפן צחור בשילוב עננים רכים וריחניים, כמעט כמו הפרסומת לנייר הטואלט עם גורי הלברדור המתוקים.

הכל 'פלאפי' כזה ונעים, שגורם לרצות להתכרבל ולא ללכת לשום מקום.

החדר שלנו, שהפך מן הסתם לחדר של שלושתינו, קיבל אווירה 'טהורה' משהו. הכל רגוע, שליו ונעים.

הכניסה לחדר עם נעליים - אסורה, הדיבור בקול רך, שקט ונעים בלבד, מוסיקה שקטה מתנגנת כל הזמן ברקע, וילונות רכים נשפכים, וריח הכביסה נמצא בכל פינה בחדר.

בקיצור, חממה קטנה לנסיכה.

אם הייתי יכולה הייתי צובעת את העולם בצבעי פסטל ושמנת, מרפדת אותו בכדורי צמר גפן רכים, ושומרת ששום דבר מאיים לא יעיז להתקרב. אבל מה לעשות שלא הכל יכול להיות בשליטתי, הא?!

אחרי לבטים קשים, נפלה ההחלטה לקחת השנה חופש מהעבודה, להיות עם הבת שלי ולחוות את האימהות במלואה. עכשיו אפשר לומר באופן רשמי שאני אמא במשרה מלאה ואפילו נהנית מכל רגע, מכל גרפס, מכל החלפת חיתול, מכל פוק, פשוט מהההכל!

אז עכשיו יהיה לי קצת יותר זמן פנוי להתעסקות בכל הדברים שאני אוהבת.

קודם כל, כבר זמן מה אני רוצה להכין לסיני לוח מודעות. אחד כזה שיתאים לחדר ושיהיה בו מקום גם לתמונות, לדפי ממו, מתי התור הבא לרופא, מה לא לשכוח לשאול אותו, מה נגמר וצריך לקנות לה וכו'. הלוח הזה עשוי מקאפה בעובי 5 מ"מ עטוף בבד, בשילוב קצת סרטים, קצת כפתורים, אותיות צבעוניות, פרחים וקשקושים. הלוח כולל כיס להכניס בו דברים חשובים שמצריכים המשך טיפול, עיפרון, אטבי כביסה קטנים, דפי ממו נדבקים, נעצים צבעוניים וכמובן השם של סיני.

הלוח צבעוני ומתוק ואני לגמרי מרוצה מהתוצאה:

קצת יותר מקרוב:

ליום הולדתי ה-38 קיבלתי מעמרי מתנה: מכונת תפירה.

לא, לא מתחילה בביצוע תיקונים, אבל כן, כן מעוניינת להתפתח בתחומים נוספים.

כבר הרבה זמן שאני רוצה לרכוש לעצמי אחת כזו לצורך גחמותיי הפרטיות.

אין לי בכלל מושג בתפירה ובטח לא כיצד משתמשים במכונה הזו, אבל אני לא פוחדת מאתגרים ונהנית ללמוד דברים בעצמי, מה שנקרא "ניסוי וטעיה".

האמת היא שנתפסתי על עניין מכונת התפירה עוד מהעונות הראשונות של התכנית project runway

אני אוהבת את שלבי העשייה החל מקבלת הנושא ועד התרגום של כל אחד מהמעצבים את הנושא.

אז לעצב בגדים אני לא מתכוונת (או שאולי בעצם כן: never say never) אבל כיוונים אחרים יש.

כמובן שלא פיספסתי הזדמנות פז ל'שופפ' (מלשון "שופינג") בחנויות הבדים ולרכוש לעצמי כמה דוגמאות.

יופי!

אז בדים יש,

רעיונות יש,

מוטיבציה יש,

מכונת תפירה יש,

עכשיו רק נותר לי ללמוד לתפור.

פיס אוף קייק!

אמממ... או שלא!