To Do List

טוב רגע... שנייה...

מה הלחץ?

לא הספקתי למצמץ והופ... עברו להם חמישה חודשים מאז שסיני נולדה. זה כאילו היה רק אתמול.

הימים עפים להם במהירות ואני לא מספיקה לעשות כלום.

ערימת המטלות האישיות (לעומת היומיומיות) שלי הולכת וגדלה ועליה נערמת שכבה ענקית של אבק.

מתחילה משהו, מפסיקה באמצע, נזכרת בזה שלושה ימים אחרי.

היום כשהחלטתי סוף סוף להתיישב קצת ולכתוב - גיליתי להפתעתי בקצה שולחן הכתיבה שלי את כוס הקפה שהתחלתי לשתות לפני שלושה ימים ממתינה לי באופטימיות שאמשיך ללגום ממנה.

נו באמת!

אני מתיישבת, כותבת שורה. נעצרת, הולכת, חוזרת, לא זוכרת איך התכוונתי להמשיך, מה בכלל התכוונתי לכתוב.

והיום באופן מיוחד, אני ביום כזה שלא ממש בא לי על עצמי.

כלום לא מסתדר לי, לא השיער, לא הבגדים, ובטח שלא הפרצוף.

כולם מעצבנים אותי שלא באשמתם.

אז אחרי שהרוטווילרית האגרסיבית שבי נבחה על כולם והרחיקה אותם מעליי, החלטתי לנסות איכשהו לשפר במקצת את מצב רוחי העגום והבלתי מוסבר, בתקווה שאצליח לראות את חצי הכוס המלאה (לא, לא כוס הקפה ממקודם).

ובכן, החלטתי לבצע את התרגיל המוכר שמתאים לאנשים שלא קל להם לפרגן לעצמם ופצחתי בהכנת רשימה של דברים שבכל זאת הספקתי לעשות מאז הפוסט האחרון (חוץ מלהיות אמא של... בת זוג של... חברה של... וכן הלאה).

לאחר מאמץ מוחי אדיר ומעייף הגעתי למסקנה שהתרגיל הזה רק ביאס אותי יותר.

אבל, בכל זאת הצלחתי לרשום "וי" על אחת מהמטלות מהרשימה והיא: ללמוד לתפור!!!

ho yes!

כן, כן. אחרי שדחיתי את זה כמעט ארבעה חודשים - עשיתי זאת.

מכונת התפירה שלי כבר לא מונחת לה בפינת החדר, מביטה בי במבט עצוב ובעיני עגל.

היא לגמרי בשימוש!

כל כך התלהבתי מהידע החדש שרכשתי לעצמי ומיד אצתי רצתי לרכוש עוד כמה בדים, סרטים ואביזרים נלווים למכונת התפירה.

בינתיים הספקתי לתפור ציפית לכרית - לסיני, תיק דו צדדי - לי, מכנס פיג'מה - לעמרי ומפת שולחן - לבית (ככה אף אחד לא יצא מקופח).

והנה אני מציגה לפניכם בגאווה (סוג של...) את התוצרים:

זוהי הציפית לכרית שנתפרה בבד כותנה מקסים וצבעוני שמתאים לצבעי החדר.

זה היה הפרוייקט הראשון שלי EVER ואי לכך כבר בגזירת הבד נתקלתי בבעיות (או שמא נקרא להם 'אתגרים' - אם כבר חצי כוס מלאה אז כבר...)

בקיצור, זה מה שיצא אחרי תיקון קל ואני בטוחה שסיני תקבל זאת באהבה...

הפרוייקט השני עבר חלק דווקא. תיק דו צדדי (החלק הפנימי בצבע שחור).

את הפרוייקט השלישי - מכנסי הפיג'מה לא יכולתי לצלם כי בעליו ישן כרגע את שנת היופי שלו. השעה עכשיו 12 ורבע בלילה ומאחר ואני כל כך חמודה ומתחשבת - לא אפריע לו, אבל תאמינו לי יצא מכנס כייפי ומפנק מבד פלנל והאמת היא שאני די בונה עליו לעצמי.

והנה הפרוייקט הרביעי שלי שבעצם הוא הראשון שהתמודדתי איתו לבד, לבד, לבד, בעצמי, ללא עזרה. כמובן שנתקלתי בכל הבעיות האפשריות (אה... האתגרים התכוונתי): המכונה נתקעה לי, החוט ברח לי מהמחט אלף פעמים, הגזירה עקומה, נגמר לי הוולן באמצע ועוד כל מיני הרפתקאות כאלה ואחרות. אבל בסופו של דבר יצאה מפת שולחן צבעונית ושמחה ואני ממש מרוצה.

בקלוז-אפ:

וואו אני ממש מתחילה להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי...

אהמ... אהמ...

טוב אז מה נשאר לי ברשימת המטלות?

ובכן, לערוך 2 סרטי וידיאו (ממש ארוכים), להכין 3 לוחות מודעות, להירשם לשיעורי תפירה נוספים, לכתוב פוסטים, לפתח תמונות, להכין 3 אלבומים, לעצב לוגו, להכין 2 סטים של ה'קבלה' - אחד בשחור, אחד בזהב, לצלם את הכל, מתנה לאבא, מתנה לסבים והסבתות שבארץ (כן סבתא חנה - גם לך...) מתנה לבית חדש ועוד כל מיני הפתעות.

את כל אלה ועוד עליי להכניס לשעות הלילה הקטנות כי בשעות היום הקטנה שלי מקבלת 100% מתשומת ליבי (ועדיין אני מרגישה שזה לא מספיק. אבל זה כבר לפוסט אחר...).

וכעת, בשעת לילה מאוחרת זו, אחרי שנכנסתי בעצמי ללא הרף מהבוקר, אני מתבוננת לרגע על חיי מהצד וכל מה שאני רוצה לעשות זה להודות לאלוהים!

להודות על הילדה המדהימה שלי, על בן הזוג האוהב והמפרגן שלי, על הבית החמים והנעים שלנו, על המשפחה היקרה, על השפע, על האופציות, על האנשים היקרים שסביב, על הבריאות (הכי חשוב) ועל האפשרות להתעסק בדברים שאני הכי הכי אוהבת.

אוייש, אני ומצבי הרוח הטיפשיים שלי!