ברל'ה, ברל'ה, צא החוצה...

חברה טובה שלי, ענת, שאלה אותי לפני כמה ימים, למה בחרתי לקרוא לבלוג שלי 'שבלולית'?

האמת היא שלא היה לי ממש מושג מהי הסיבה האמיתית, פרט לעובדה שאהבתי מאד את הצליל של המילה.

ככל שהתעמקתי יותר ויותר בעניין, החל למצוא חן בעיני השבלול ומה שהוא מייצג עבורי.

השבלול, הוא מן ייצור חמוד כזה, שבי כזה, נו... ברל'ה כזה, אתם יודעים....

הוא בעצם אחד כזה שעושה מה שבא לו, בזמן שלו, בקצב שלו, וכמובן לא מפריע לאף אחד.

הוא פעיל בעיקר בלילה, ובימות החורף שוקע בתרדמת חורף בקונכייתו שהיא בעצם הבית שלו. כשמגיע האביב הוא יוצא אל העולם לטייל באחו...

השבלול הוא טיפוס ביתי כזה שלוקח את הבית שלו לכל מקום ואיתו הוא מרגיש הכי בטוח בעולם. הוא זקוק להרגשת הביטחון הזו כדי להמשיך ללכת בדרכו.

והנה כך מצאתי קווי דימיון רבים ביני לבין השבלולון החמודון.

אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי שאני הולכת בקצב שלי, בזמן שלי. אני זקוקה לעמוד התווך שלי איתי תמיד כדי להמשיך הלאה ולהגיע לאן שאני באמת רוצה.

אפשר לומר שאני סוג של 'דכאונית' בימות החורף הקרים ואני ממש שונאת לצאת מהבית בימים גשומים ואפרוריים... תנו לי כוס תה עם נענע, סרט טוב ואת פוך נוצות האווז שלי... ואני מסודרת.

אבל באביב, או באביב... אני פורחת! פורחת כמו העצים שמסביב ומגלה את העולם שבחוץ. וכן, אני גם פעילה יותר בלילה מבמשך היום וממש לא ידידותית לסביבה בשעות הבוקר כשאני נאלצת להתעורר לצילצולו המרגיז של השעון המעורר.

אז הנה לכם, התרגום הפרטי שלי לשם 'שבלולית' . וזה דווקא מאד מעניין שבלי להתכוון בכלל אני יכולה לעמוד מאחורי משמעות השם הזה ולא רק מאחורי הצליל שלו.

ובינתיים, אני מזדחלת לי להנאתי בחיי הנעימים, קצת לפני שתגיע השבלולית הקטנה והפרטית שלנו שבדרך. אנחנו מחכים לה בכיליון עיניים... ובסבלנות!

אה... סבלנות - זו מילת המפתח אצל השבלולים, לא? ואת זה אני חייבת לאמץ מהייצורים השבלוליים החמודים האלה.