האם לעבור לדירה גדולה יותר?
אולי זה הזמן להחליף את האוטו לגדול יותר?
מה בא לי לאכול עכשיו? טוסט? סלט? סטייק? או אולי בכלל גלידה?
מה שבטוח הוא, שאחת ההתלבטויות הגדולות בימים אלו היא מה בדיוק לקנות ומתי.
האם לרכוש מוצרים לבייבי ולהיות מוכנים לבואה או אולי לחכות לבואה ואז לרכוש?
אתם מכירים את האמונות המטופשות האלה של "לא קונים כלום לפני הלידה"? (אלו בעיקר אמונות של ישראלים כי לאמריקאים כאן אין בכלל את ההתלבטות הזו).
אז נכון, אני מודה - גם לי הן יושבות בראש אך ככל שהזמן מתקרב אני תופסת את עצמי נכנסת קצת ללחץ. איך אני אמורה לג'נגלר בין כל הרכישות האלו ברגע הגדול, כשיש דברים חשובים ומרגשים להתעסק איתם? (ב"ה)
כן, אוהבת להיות מוכנה! לא אוהבת להיתפס עם המכנסיים למטה.
אז אולי רק נזמין ולא נקנה?
ואז מה? נחכה להזמנה שתגיע כמה ימים אחרי הלידה?
טוב, אז אולי נזמין, נקנה ונאכסן את הכל אצל המשפחה? שום דבר לא ייכנס הביתה!
או... זה נשמע פתרון טוב, לא?
ואז מה? ביום הגדול נתחיל עם העברות והרכבות וכביסות ועניינים? לא משהו...
בקיצור, העניין לא לגמרי סגור.
על מנת להרגיש קצת יותר בעניינים, החלטנו לתת גיחה לבייבי'ס אר אס ולהתחיל להכיר את הנושא קצת יותר מקרוב.
כמובן שאני, תחקירנית על שכמוני - שאלתי, חקרתי, ניג'סתי וקירצצתי לכל אמא טרייה ומנוסה שאני מכירה - מה מומלץ, למה לשים לב בדיוק, מה כדאי להביא מהארץ וכו'.
הרגשתי שאני מגיעה מוכנה עם שיעורי הבית לביקורנו הראשון בבייבי'ס אר אס!
מתרגשים מהעניין, הגענו למקום, נכנסו לחנות ומה אגיד לכם? נפתח בפנינו עולם ומלואו של מוצרים שלא ידענו על קיומם, מה מטרתם, כיצד הם עובדים ומדוע המציאו אותם בכלל.
מה לא היה שם? בגדים, נעלים, חיתולים, מוצצים, בקבוקים, עגלות, מיטות, מזרנים, סינרים, מצעים, אמבטיות, ערסלים, מוניטורים... הכל! ועוד קצת. ולכל מוצר אלף סוגים - זה מסיליקון, וזה מכותנה, ההוא עשוי מבד נושם, והדבר הזה נפתח והופך למשהו אחר, לזה יש תמיכה בגב התחתון ולהוא יש כיסוי שניתן להחלפה...
בקיצור, קיבלתי סחרחורת ומיד התישבתי!
אחרי כמעט 5 שעות במקום, איכשהו יצאנו משם עם רשימה ארוכה אך לא סופית של מוצרים שפחות או יותר נראים לנו מתאימים לצרכים שלנו, אבל באמת מבולבלים עוד יותר ממה שהיינו כשנכנסנו.
הגענו הביתה והתחלנו לעשות קצת סדר בראש, לבדוק קצת באינטרנט, לקרוא ביקורות, עלויות, דגמים וכדומה.
אחרי כמה ימים של עבודה דוקטורט אינטנסיבית - גיבשנו רשימה מסודרת של דברים שצריך לרכוש בעיקר בשביל ההתחלה וכל השאר יבוא עם הזמן תוך כדי.
בסופ"ש הזה קפצנו לשם שוב (נראה לי שאני מתחילה ליהנות מהעניין).
הפעם היינו מוכנים הרבה יותר. אחרי שנרשמנו כ"מצפים", קיבלנו "אקדח"/סקנר כזה וכל מה שהיה נראה לנו בחנות - 'ירינו' בו ואוטומטית המוצר נכנס לרשימה הפרטית שלנו.
איזו טכנולוגיה, איזה תחכום...אחחחח אמריקה!
כעת, הכל נמצא ברשימה מסודרת, כי אני הרי לא מכניסה כלום הביתה עד שיגיע הזמן המתאים!
אמממ... מה שכן, אני יכולה לגלות לכם שביצעתי כבר את הרכישה הראשונה שלי:
קניתי כסא נדנדה! כן, כן! כסא נדנדה! כזה כמו של הסבתות הסורגות רק עם קצת יותר ריפודים ותחכומים.
מה, זה בכלל לא בשבילה - זה בשבילי!
ובעניין מתנות, זה כבר סיפור אחר...
כאן, בארץ הניכר, מאד מקובל לערוך בייבי שאואר - מסיבה לקראת בואו של התינוק עוד לפני שהוא מגיע.
אני מודה שאני לא מתחברת לקונספט הזה. קודם כל הוא כזה אמריקאי, וחוץ מזה, למה לעשות מסיבה לפני? כשהכל בסדר בעזרת השם אפשר לעשות מסיבה ואז מציגים לעולם את העולל הקטן.
מראש הודעתי שאני לא רוצה בייבי שאואר ולא מתנות ושום דבר שקשור לזה.
אז מזל שבעניין השאואר עוד הקשיבו לי, אבל לא ממש בעניין המתנות.
בכל תקופת ההריון קיבלתי כל כך הרבה מתנות מקסימות וזו הזדמנות בשבילי להשוויץ קצת במיוחדות שביניהן. (ואחר כך אני מבטיחה - בעיקר לעצמי - שאני לא מדברת על הנושא יותר עד שיבוא הרגע, כי זה כבר מתחיל להלחיץ אותי... אוףףףף, אבל קשה לי לסתום ת'פה - אני כל כך...)
טוב אז ככה,
זה צמיד שקיבלתי מסבא וסבתא שלי ימים ספורים אחרי שבישרתי להם שאני בהריון. הם מיד רצו לקנות לי צמיד חמסה שיגן עליי. אני לא זזה מהבית בלי הצמיד הזה.
את השרשרת הזו קיבלתי מאשה מדהימה איתה אני מעבירה 6 שעות ביום, בכל יום. היא אחת הנשים הכי חמות ומפנקות שהכרתי. איזה מזל נפל בחלקי.
את השרשרת הזו קיבלתי מאחת המורות בעבודה וזה היה ממש מפתיע ולא צפוי. היא נסעה לחופשה וראתה את זה ומיד חשבה עליי והביאה לי (לדבריה). ממש ריגשה אותי המתנה הזו ובאמת שלא ראיתי מעולם כזה תליון מיוחד.
וזו סיכה לעגלת תינוק (או לכל מקום אחר שנראה לכם מתאים) שמאד אהבתי והאמת היא שסביר להניח שהייתי מקבלת את זה כמתנה בזמן המתאים, אבל הייתה הזדמנות להחלפת מתנות אז ניצלתי את הרגע ותמורת הסיכה המתוקה הזו נתתי את אחד מלוחות המודעות שאני מכינה. עכשיו הסיכה הזו מוחבאת בקופסא מיוחדת וממתינה בסבלנות לרגע המתאים.
וחוץ מכל אלה אני לא מפסיקה לקבל מתנות מדהימות ומרגשות: בגדים, ספרים, ומלא פיצ'פקס קטנים שכל מי שמכיר אותי יודע שאני חולה על זה.
זו הזדמנות טובה להגיד תודה ענקית על כל הפירגון, התמיכה והאהבה שאני מקבלת מידי יום מהסביבה הקרובה שלי.
מה עשיתי שזה מגיע לי...
טוב, אני הולכת... קצת מחניק לי בגרון.
No comments:
Post a Comment