ד"ר, תציל אותי...

מי לא מכיר את ד"ר סוס? זה שחגג אתמול יומולדת למרות שהוא לא ממש בחיים, כלומר אם הוא היה בחיים אז הוא היה אתמול בן 104

מזל טוב!

ולמה אני מספרת לכם את זה?

קודם כל כי אני מאד מאד אוהבת את הספרים שלו. אמנם ספרי ילדים (ויש לי חיבה עמוקה לספרי ילדים) - אבל ספרים מלאים משמעות ובעלי מסרים שמתאימים לכל הגילאים.

חוץ מזה שהיום לכבוד יום הולדתו הוחלט בבית ספרנו לקיים מסיבת פיג'מות (עם ארוחת בוקר, שקי שינה, המון מספריו של ד"ר סוס וכמובן פיג'מות).

אני עובדת בבית ספר יהודי בלוס אנג'לס (בוואלי ליתר דיוק) עם ילדים בני 5 ולצורך האירוע נתבקשנו להגיע לבושים בפיג'מות (כן, כולל הילדים, המורות, ההנהלה ועובדי הניקיון).

כחובבת פיג'מות, גרביים משונים ובעיקר חלוקים ידועה, החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהגיע בפיג'מה הכי צבעונית שיש לי. לבשתי מכנסיים משובצים בירוק וכחול, חולצה וורודה ומעליה גופייה בתכלת . על זה לבשתי את חלוק הבית האהוב שלי (הונגריה אלא מה...) שצבעו ירוק בוהק עם נקודות בוורוד ולבן, ונעלתי נעלי בית ענקיות של הומר סימפסון בצבע צהוב. ניראתי כמו גלידה בטעמים שונים.

שמחה וטובת לב יצאתי מהבית ל"עבודה".

החיוך שעל פניי נמחק ברגע שאחת המורות ראתה אותי מרחוק ופרצה בצחוק מתגלגל בעודה מסמנת לי עם היד "לא, לא, לא".

קפאתי על מקומי ולא הבנתי מה היא רוצה. אחרי 10 שניות קלטתי שמסיבת הפיג'מות לא נועדה להיום אלא למחר!!!!!!!!

הרגשתי כל כך מטופשת עד שהתחלתי לצחוק מרוב מבוכה והצחוק הזה עבר במהירות לבכי (נו מה לעשות - הורמונים של חודש שישי) וחזר שוב לצחוק יחד עם כל המורות בבית ספר שמסתכלות ונקרעות עליי ועל התלבושת הצבעונית שלי.

מיד עשיתי אחורה פנה והלכתי לחנות הבגדים הקרובה. רכשתי לי מכנס תחליפי הולם, נפטרתי מהחלוק ומנעלי הבית וחזרתי לתפקיד המורה האחראית והמקצועית שנטלתי על עצמי.

ועל זה אני אומרת - מזל שלא שמתי רולים בשיער!

בכל מקרה, זוהי הזדמנות טובה להמליץ על ספריו המדהימים של ד"ר סוס (שאגב, את רובם הוא גם אייר) ואחד הספרים האהובים עליי במיוחד: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".

את הספר הזה קיבלתי מהגר חברה טובה שלי מהארץ ממש ימים ספורים לפני שעזבתי את ישראל לטובת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

הספר הזה ליווה אותי כל הדרך יחד עם החששות והפחדים הכרוכים בשינויים משמעותיים שכאלה בחיים.

ובכל פעם שאני מרגישה צורך באיזושהי זריקת עידוד או תמריץ לשוב ולהאמין בעצמי - אני קוראת בו. (אמממ..... וגם קוראת לעמרי, אבל זה כבר לפוסט אחר).